מעודכן ל: 23.07.2023
בתי דין רבניים
בתי הדין השרעיים
בתי דין דתיים
בתי דין מוסלמיים
Religious courts
Shari'a tribunals
Islamic courts
Rabbinical courts
Christian panels
Courts, Politics and Culture in Israel by
In this clearly written and argued analysis of the various Israeli court systems, Martin Edelman probes a fundamental issue: whether those courts protect human rights while fostering the development of a common, inclusive national culture. Edelman's work is based on the assumption that courts are important agencies of government and that, like other governmental isntitutions in a democracy, courts have an inter-active relationship with a society's political culture. Isreal does not have an integrated court system. The courts of the 14 recognised religions have exclusive jurisdiction over members of their communities on matters of marriage and divorce. The civil courts have basic jurisdiction over criminal, civil and public law controversies. Palestinians in the occupied areas who are accused of acts against Israeli security are tried in the military courts. Moreover, Israel lacks the organising structure and directing force provided by a written constitution. Edelman describes the origins of Israel's courts and places them within the broader ocntext of Israel's unique history. He examines Israel's commitment to the rule of law and the various pressures upon the Israeli Supreme Court to define its legal and political culture in the absence of a written constitution and the power of American-style judicial review. He charts the pressures created by Israel's attempts to accommodate the interests of orthodox and non-orthodox Jews, Muslims and Druzes as well as the pressures generated by the nation's national security needs. Edelman demonstrates how the military and religious courts reinforce Israel's character as an ethnic democracy - a Jewish state that recognises and protects individual rights while simultaneously permitting group identity to materially affect citizen status. ""Courts, Politics, and Culture in Israel"" is an important contribution to the study of comparative constitutionalism and judicial politics
Religious Courts in the Jurisprudence of the European Court of Human Rights by
Religious courts have been part of the European legal landscape for centuries. Almost all churches and religious communities have their own judicial systems, often composed of courts or tribunals ordered hierarchically. The aim of this book is to present cases from the jurisprudence of the European Court of Human Rights, in which a religious court was involved at the stage of domestic proceedings. The twelve cases in question originate from a number of European States, in which the applicants belonged to many denominations, although predominantly Christian. The Court of Human Rights has mainly been concerned with religious courts in terms of compliance with the requirement for a fair hearing by an independent and impartial tribunal under Article 6 of the European Convention of Human Rights and has come to various conclusions. The most recent judgment from September 2017, Nagy v. Hungary, and in particular many associated dissenting opinions, demonstrate that the matter is worthy of study, particularly in the contemporary context of religious freedom.
Sharia Tribunals, Rabbinical Courts, and Christian Panels: Religious Arbitration in America and the West by
This book explores the rise of private arbitration in religious and other values-oriented communities, and it argues that secular societies should use secular legal frameworks to facilitate, enforce, and also regulate religious arbitration. It covers the history of religious arbitration; the kinds of faith-based dispute resolution models currently in use; how the law should perceive them; and what the role of religious arbitration in the United States and the western world should be. Part One examines why religious individuals and communities are increasingly turning to private faith-based dispute resolution to arbitrate their litigious disputes. It focuses on why religious communities feel disenfranchised from secular law, and particularly secular family law. Part Two looks at why American law is so comfortable with faith-based arbitration, given its penchant for enabling parties to order their relationships and resolve their disputes using norms and values that are often different from and sometimes opposed to secular standards. Part Three weighs the proper procedural, jurisdictional, and contractual limits of arbitration generally, and of religious arbitration particularly. It identifies and explains the reasonable limitations on religious arbitration. Part Four examines whether secular societies should facilitate effective, legally enforceable religious dispute resolution, and it argues that religious arbitration is not only good for the religious community itself, but that having many different avenues for faith-based arbitration which are properly limited is good for any vibrant pluralistic democracy inhabited by diverse faith groups.
מערכת המשפט בישראל by
העלייה העצומה בכוחה ובמידת השפעתה של חיי האדם, הפכה את "מערכת המשפט" נושא לכתיבה משפטית עצמאית במרבית המדינות המפותחות. בישראל, זהו ספר ראשון מסוגו. הספר עוסק בהיבטים השונים של תופעה זו ובשאלות אשר יורדות לשורש תפקידה ותפקודה של מערכת המשפט. "מערכת משפט" היא מונח רחב אשר מתאר את משפט המדינה ואת האמצעים, המנגנונים והתהליכים שנועדו לוודא את קיומו בדרך להפיכתו למערכת הצדק של המדינה. מערכת המשפט משקפת כיצד אנו כישראלים, מתנהגים, וכיצד אנו כמדינה, מצפים שהאנשים, ארגונים, ורשויות השלטון, יתנהגו האחד לשני. לכל מערכת משפט יש את מקורות המשפט שלה, את המאפיינים המיוחדים שלה ואת המשקל היחסי של כל אחד במערכת הכוללת. הספר סוקר את העקרונות הבסיסיים, אבני המסד, המאפיינים וכללי המסגרת עליהם נשענת מערכת המשפט בישראל – בדגש על הפרקטיקה הנוהגת; והוא דן בנושאים המרכזיים ובמתחים הבסיסיים המתנהלים במערכת זו. הסקירה שבספר נועדה לנסות ולהגדיר את קווי המתאר של המסגרת בה נדרשת מערכת המשפט לפעול ואת האתגרים מולם היא ניצבת . לצד אלה סוקר הספר בפרספקטיבה חדשה ועדכנית - את המוסדות, הפרוצדורה והסגל האנושי המרכיבים את מערכת המשפט והאתגרים העומדים בפניהם. הספר הוא כלי עבודה לכל משפטן, עורך דין, פרקליט, תובע, יועץ משפטי – ציבורי או פרטי וסטודנט, ולכל שופט, פוסק, בורר, מגשר, חוקר או מחוקק (גם אם אינו משפטן). לצד היותו כלי עבודה יש לספר תרומה אף במישור המערכתי הרחב. ניתוח הרכיבים של מערכת המשפט מגלה פער בין האדנים, היסודות והערכים עליהם נבנתה המערכת, לבין המציאות הנוהגת כ- 70 שנה לאחר הקמתה. סקירת העקרונות, הכללים והערכים אליהם יש לשאוף, נועדה לסייע לשיפור מערכת המשפט ולהשבת אמון הציבור בה.
"הִשוָוה הכתוב אישה לאיש": על מעמדן של נשים בבתי דין רבניים by
השתתפותן של נשים בהליך המשפטי בבתי הדין הרבניים נמוכה ביותר. מחקר המדיניות סוקר את הדרכים שבאמצעותן הרחיבו פוסקי ההלכה במרוצת הדורות את השתתפותן של נשים בהליך המשפטי, מראה שיש מתאם בין השינויים ההלכתיים שנעשו לשינויים במעמדן של נשים בכלל ובוחן את האפשרויות ההלכתיות להמשיך בהרחבת השתתפותן בדורנו כבעלות דין, עדוֹת ודיינוֹת.
נשים כבעלות דין
חכמים הורו שנשים יכולות לתבוע את זכותן לצדק בבית דין ושאפשר אף לתובען. למרות זאת שתי סיבות צמצמו במידה ניכרת את נוכחותן של נשים בבית הדין בדורות ראשונים: ערכי הצניעות ותפיסת הרכוש המשפחתי כנכס הנתון בלעדית בידי הבעל. שינויים בימי הביניים בנורמות הצניעות והשתתפותן של נשים בפעילות הכלכלית של המשפחה הביאו לנוכחות נרחבת יותר של נשים נשואות בבתי הדין.
תפיסת הנשים בימינו כשותפות שוות זכויות בנכסי המשפחה מחייבת את אימוץ העמדה ההלכתית הרואה ברכוש שנצבר בשנות הנישואין יצירה משותפת של שני בני הזוג. עולה מכך, בהקשר של בעלי הדין, שאין מקום להבחין בין נשים לגברים.
עדות נשים
בימי חז"ל נפסלו נשים לעדות משפטית בבית הדין על פי ההלכה, אך הן היו נאמנות להעיד בתחומי איסור והיתר הנוגעים למרחב הביתי.
מאז ימי חז"ל ועד ימינו הורחבה אט אט קבלת עדותן של נשים והיא התקבלה בתחומים נוספים שמחוץ למרחב הביתי, ולעתים אף בין כותלי בית הדין. סקירה הלכתית־היסטורית מראה שיש התאמה בין מעמדן של הנשים בסביבה התרבותית הרחבה ובין הפסיקה ההלכתית.
בדורנו עלתה שאלת הכשרתן של נשים לעדוּת כחלק מן השאלה הכללית של מעמד האישה. שני רבנים ראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, הציעו לתקן תקנה כללית שתכשיר את עדותן של נשים על בסיס קבלת הציבור. בתי הדין הרבניים במדינת ישראל מקבלים למעשה עדות נשים, אבל הם נסמכים על תקנות הקדמונים, המצומצמות יותר, ולא על הצעתם המרווחת של הרב הרצוג והרב עוזיאל. ראוי לה לתקנה זו שתתחדש בבתי הדין הרבניים.
נשים דיינות
פתיחתם של בתי מדרש לנשים, שבהם הן עוסקות בלימוד ש"ס ופוסקים, אפשרה את ההכרה בנשים כטוענות רבניות. האתגר החדש שההלכה בזמננו צריכה להתמודד עמו הוא הכשרת נשים כדיינות. שתי אפשרויות הועלו בהלכה כדי להבין את יסודו של פסול נשים לכהן כדיינות: האחת, הפסול לדון נובע מן השררה שבתפקיד זה; האחרת, הפסול לדון הוא הרחבה של פסול העדות בבתי הדין. בימי הביניים עימתו חכמי צרפת ואשכנז את המסקנה שאישה פסולה לדון עם הכלל המשווה אישה לאיש לכל דינים שבתורה, ומדבריהם עולה שנשים יכולות לשמש דיינות אם הציבור יקבל עליו את סמכותן.
רוב חכמי זמננו הכירו באפשרות הלכתית שנשים יכהנו כדיינות על ידי קבלת הציבור, אך התנגדו לכך מסיבות חוץ־הלכתיות. גם אם מן הבחינה המעשית קשה לצפות שבעתיד הנראה לעין יתרחש מהלך ממסדי שיכשיר נשים לדיינות על בסיס "קבלת הציבור", מחקר המדיניות מראה שהדבר אפשרי מנקודת ראות הלכתית. כצעד מקדים לכך מוצע לשלב נשים בתפקידים מעין־שיפוטיים כיועצות בבית הדין הרבני, ואף לערב אותן בשלב קבלת העדויות.
בתי הדין הרבניים - שירות דת או ערכאה שיפוטית? by
מחקר חדש שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה מציג לראשונה ניתוח מפורט ושיטתי של התנהלות בתי הדין הרבניים, הבוחן את בתי הדין מנקודת המבט של המינהל הציבורי ואת איכות השירות בבתי הדין לצד עמידה בנורמות שיפוטיות. המחקר משרטט תמונה מורכבת לפיה בתי הדין הרבניים עברו שיפור משמעותי בשנים האחרונות באיכות השירות, אך עדיין קיימים ליקויים משמעותיים בהתנהלותם כערכאה שיפוטית.
עורך המחקר, אריאל פינקלשטיין, חוקר במרכז ללאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר כי "בהיבטים של איכות השירות, בתי הדין הרבניים עברו בעשור וחצי החולף שינוי משמעותי לטובה. העברת הנהלת בתי הדין הרבניים בשנת 2004 מהמשרד לענייני דתות למשרד המשפטים, הביאה להפעלת יד קשה כלפי נורמות פסולות של דיינים, שהתאפיינו באיחורים והיעדרויות שפגעו בציבור המתדיינים, ולמיגורן. זאת ועוד, שיתוף הפעולה עם לשכות הסיוע של משרד הרווחה מוצלח יותר בבתי הדין הרבניים מאשר בבתי המשפט לענייני משפחה, ובעשור החולף אף צומצם משך הטיפול בתיקי הגירושין בבתי הדין הרבניים, הגם שמצבת הדיינים נותרה כשהייתה".
עם זאת, ניתוח סטטיסטי מקיף של עבודות נציבות התלונות על שופטים ודיינים לאורך השנים, מציף מספר ליקויים משמעותיים בעבודתו של בתי הדין. כך, לדוגמה, 32.7% מן התלונות על דיינים בבתי הדין הרבניים בשנים 2019-2008 נמצאו מוצדקות, לעומת 16.8% מהתלונות על שופטים בבתי משפט שלום, 16.1% בבתי המשפט לענייני משפחה, 13.9% בבתי משפט מחוזיים ו-8.1% בלבד על שופטים בבית המשפט העליון. יתרה מזו, נמצא כי רבות התלונות המוצדקות על דיינים בבתי הדין הרבניים נגעו למהות הנורמות השיפוטיות: 30% מהתלונות המוצדקות על דיינים היו בקטגוריה החמורה של פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי הכוללת תלונות בנושאים של ניגוד עניינים, מראית עין של משוא פנים, פגיעה בזכות הטיעון, פגיעה בזכות הייצוג ופגיעה בשוויון בין הצדדים. בכל יתר הערכאות השיפוטיות גם יחד, רק 10% מן התלונות המוצדקות עלו בהיבט זה.
על בסיס ניתוח איכותני של התלונות המוצדקות, עולות ארבע בעיות עומק בהתנהלות של בתי הדין הרבניים: (1) המזג שיפוטי של הדיינים; (2) מעורבות של גורמים חיצוניים בהחלטות של בית הדין; (3) מעורבות של דיינים בהחלטות של עמיתיהם תוך ניגוד עניינים; (4) פגיעה בזכות של המתדיינים להשמיע את טענותיהם.
פינקלשטיין מציין כי "התחושה הכללית שמתעוררת בעת קריאת דוחות נציבות תלונות הציבור על שופטים היא שחלק מהדיונים בבתי הדין מתנהלים במובנים מסוימים כ'שטעטעל' ולא כערכאה שיפוטית".
כתוצאה מהממצאים, ממליץ החוקר לחזק את מעמדם של בתי הדין הרבניים כערכאה שיפוטית. פינקלשטיין מציע להעביר את בתי הדין הרבניים מהמשרד לשירותי דת למשרד המשפטים וכן להפריד בין הרבנות הראשית לבתי הדין הרבניים, כך שהרבנים הראשיים לא יכהנו כנשיאי בית הדין הגדול, אלא דיינים מתוך בית הדין עצמו, בדומה לנהוג בבית המשפט העליון.
לדבריו, "הקשרים ההדוקים בין הרבנים הראשיים למפלגות פוליטיות גורמים לכך שהחלטות ניהוליות הנוגעות לבתי הדין מתקבלות תחת לחצים והשפעות של אינטרסים פוליטיים ומפלגתיים". הוא מוסיף כי "כפי שטוענים דיינים ורבנים רבים, קשה להתעלם מכך שחלק ניכר מהרבנים הראשיים שנבחרו בעשורים האחרונים היו חסרים את הכישורים והיכולות התורניות הנדרשים מנשיא בית הדין הגדול, כך שהמלצה זו מתבקשת גם מזווית דתית-תורנית".
Islam and English Law: Rights, Responsibilities, and the Place of Shari'a by
Former Archbishop of Canterbury Rowan Williams triggered a storm of protest when he suggested that some accommodation between British law and Islam's shari'a law was 'inevitable'. His foundational lecture introduced a series of public discussions on Islam and English Law at the Royal Courts of Justice and the Temple Church in London. This volume combines developed versions of these discussions with new contributions. Theologians, lawyers and sociologists look back on developments since the Archbishop spoke and forwards along trajectories opened by the historic lecture. The contributors provide and advocate a forward-looking dialogue, asking how the rights of all citizens are honoured and their responsibilities met. Twenty specialists explore the evolution of English law, the implications of Islam, shari'a and jihad and the principles of the European Convention on Human Rights, family law and freedom of speech. This book is for anyone interested in the interaction between religion and secular society.
Legal Pluralism in the Holy City: Competing Courts, Forum Shopping, and Institutional Dynamics in Jerusalem by
This book provides an unprecedented portrayal of a lively shari'a court in contemporary West Jerusalem, which belongs to the Israeli legal system but serves Palestinian residents of the eastern part of the city. It draws a rich picture of an intriguing institution, operating in an environment marked by legal pluralism and by exceptional political and cultural tensions. The book suggests an organizational-institutional approach to legal pluralism, which examines not only the relations between bodies of law but also the relations between courts of law serving the same population. Based on participant observations in the studied court as well as on textual and legal analyses of court cases and rulings, the study combines history and ethnography, diachronic and synchronic perspectives, and examines broad, macro-political processes as well as micro-level interactions. The book offers fresh perspectives on the phenomenon of legal pluralism, on shari'a law in practice and on Palestinian-Israeli relations in the divided city of Jerusalem. The work is a valuable resource for academics and researchers working in the areas of Legal Pluralism, Islamic Law, and socio-legal history of the Middle East.
Shari'a in the West by
In February 2008, the Archbishop of Canterbury, Dr Rowan Williams, delivered a public lecture in which he stated that it "seem[ed] unavoidable" that certain aspects of Islamic law (Shari'a) would be recognized and incorporated into British law. The comments provoked outrage from sections of the public who viewed any recognition of Shari'a law in Britain with alarm. In July 2008 Lord Phillips, Lord Chief Justice of England and Wales, weighed into the fray. He praised the Archbishop's speech and gave qualified support for Shari'a principles to govern certain family and civil disputes.Responding to the polarised debate that followed these lectures, this is a collection of short essays written by distinguished and prominent scholars addressing the question of the accommodation of Shari'a within the legal systems of the liberal-democratic West. The matters raised in the two 2008 lectures provide a springboard for lively discussion, criticism and debate on both the specific question of religious/cultural accommodation by the law and the wider issues of multiculturalism, equality before the law and the desirability of parallel jurisdictions for particular faith communities. Leading scholars from a range of countries and academic disciplines, and representing different political viewpoints and faith traditions explore the complex issues surrounding the legal recognition of religious faith in a multicultural society. The volume aims to stimulate further thought on a complex issue, and to open up new pathways for policymakers and civil society institutions grappling with the relationship between Shari'a and Western legal systems. Readership: Academics working in politics, law, public policy, history, sociology, theology and religious studies; students on advanced law and religion courses; public commentators and journalists; leaders and spokespersons of interested organisations and community groups, think-tanks and public policy institutes..
שריעה בעידן המודרני: ההלכה למיעוטים המוסלמיים by
תחילת המאה ה-21 מתאפיינת בהתחזקות האסלאם הפוליטי והופעת קבוצות אסלאמיות רדיקליות. מצב עניינים זה מעלה אל התודעה הכללית מגמה של התנגשות בין האסלאם לבין התרבות המערבית והעדר סיכוי לקיום בשלום בין מוסלמים ללא מוסלמים. אולם בניגוד לתפיסה הזאת התפתחה בשני העשורים האחרונים דוקטרינה הלכתית מוסלמית אשר מגמישה את ההלכה הדתית ומקלה בה, על מנת לאפשר קיום בשלום בין מוסלמים ללא מוסלמים במדינות המערב, דוקטרינה הלכתית הנקראת "פִקְה אל-אַקַלִיַאת" (הלכות המיעוטים המוסלמים). דוקטרינה זו יצאה מבית מדרשו של הזרם האסלאמי ה"ווַסַטִי" (האמצעי) המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים – הזרם המרכזי והמוביל במזרח התיכון וצפון אפריקה.
פִקְה אל-אַקַלִיַאת – כפי שמיטיב לתאר בצורה בהירה איאד זחאלקה – נועדה לספק פתרון הלכתי למיעוטים המוסלמים, בעיקר במערב, בהתחשב בנסיבות חייהם הייחודיות. הלכה זו מנסה לשלב בין שמירה על זהות דתית מוסלמית וקיום מצוות דת האסלאם לבין השתלבות אזרחית במדינה הלא-מוסלמית והתמודדות מיטבית עם הסביבה החילונית הפתוחה והחוקים באותן מדינות, חוקים אשר סותרים את הדין הדתי המוסלמי ברוב המקרים. שילוב זה נעשה באמצעות שינוי הדינים השרעיים על פי מתודולוגיה הלכתית שעקרונותיה ובסיסיה בהלכה המוסלמית, והיא מבוססת על הגשמת "מקאצד אל-שריעה" (יעדי השריעה) ו"המצלחה" (האינטרס של המוסלמים).
ד"ר איאד זחאלקה הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. סיים תואר שני בהצטיינות יתירה באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא "בתי הדין השרעיים בין העשייה השיפוטית וההזדהות הדתית". את עבודת הדוקטורט הגיש באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא "הלכות המיעוטים המוסלמים והשלכותיה על המוסלמים בישראל". מרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. זחאלקה משמש קאדי בית הדין השרעי בירושלים; כיהן במשך שש שנים כמנהל בתי הדין השרעיים בישראל. בהוצאה לאור של לשכת עורכי הדין בישראל פרסם את הספרים "המדריך למשפט השרעי"; "בתי הדין השרעיים בין שיפוט לזהות".
בתי הדין השרעיים - בין השיפוט לזהות by
הספר סוקר את תולדות בתי הדין השרעיים בישראל וסמכויותיהם, ודן במתח שבין הזהות הדתית המוסלמית של בתי הדין לבין היותם חלק ממערכת המשפט בישראל. הוא גם מונה את חידושי ההלכה והרפורמות שהתחוללו בבתי הדין בשני העשורים האחרונים ודן בתוקף רפורמות אלו בהלכה המוסלמית. בהקדמה שכתב שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין הוא ציין כי "ספרו של עורך הדין זחאלקה פותח את הצוהר לעולם משפטי, דתי וחברתי, הדר עימנו בכפיפה אחת, שכן לנו והמייצג תרבות ודת עשירות. נלמד ונשכיל, ואולי גם ייפתחו פתחי הבנה ושיח רחבים ומשמעותיים יותר."
מוסלמים במדינת היהודים: דת, פוליטיקה, חברה by
האסלאם בישראל זוכה בדיון הציבורי והמחקרי להתייחסות מכלילה. מבט מעמיק מלמד כי מדובר בקהילה מוסלמית גדולה המאורגנת באמצעות גופים דתיים, אזרחיים ופוליטיים, דוגמת התנועה האסלאמית, בתי הדין השרעיים, אחוות צופיות, אגודות שיעיות ועמותות של בדואים, נשים, צעירים ואנשי חינוך. יחד הם יוצרים פסיפס מרתק של מנהיגות רבת־פנים המנתבת את דרכה בין מסורת לבין מודרנה מערבית ובתוך כך מייצרת שיח אסלאמי רב־קולי.
הספר מוסלמים במדינת היהודים מציע תובנות חדשות בסוגיות ליבה הנוגעות למעמדו של הציבור המוסלמי בישראל, ומציג את האתגרים ואת הדילמות הניצבים בפניו. המאמרים שבספר עוסקים בכמה שאלות מפתח, ובהן: האם קיים מודל מקומי של אסלאם בעל מאפיינים ייחודיים? האם אפשר לזהות בו יסודות של מחשבה דתית מקורית? מה בין מציאות חייה של הקהילה המוסלמית בישראל לבין מציאות חייהן של קהילות מוסלמיות באירופה? הדיון בשאלות אלו ואחרות משלים חסר מחקרי ושופך אור על ההתמודדות של המוסלמים בישראל עם החיים בחברת רוב יהודית ובצל הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
לנוכח בית הדין השרעי : תהליכי שינוי במעמדן של נשים מוסלמיות בישראל ובמזרח התיכון by
לנוכח בית הדין השרעי עוסק באפשרות לשינוי חוק המעמד האישי למוסלמים בישראל. השאלה שעומדת בבסיסו היא מדוע חוק שנחקק בשלהי תקופת האימפריה העות'מאנית שריר וקיים בישראל של היום, בעוד שבמדינות כמו מצרים, ירדן ומרוקו הוא עומד לדיון ציבורי ואף חלו בו שינויים בעשורים האחרונים.
חלקו הראשון של הספר עוסק בהיסטוריה של חוק המעמד האישי מאז ימי האימפריה העות'מאנית ועד ימינו. המאמרים בחלק זה עוסקים בשאלה האם תמורות במעמדן של נשים דורשות שינוי תחיקתי או שמא עליהן להתבצע כחלק מהפרקטיקה של בית הדין, שאכן משתנה בעשורים האחרונים.
חלקו השני של הספר עוסק במעמדן ובמאבקיהן של נשים בתורכיה, באיראן ובמרוקו. באיראן ובמרוקו מאבקן של נשים טומן בחובו פרשנות מחודשת של החוק האסלאמי, ובשתי המדינות ישנם אנשי דת התומכים בדרישותיהן. במרוקו זכה מאבק זה להישגים לא מבוטלים, אבל לעומת זאת מובילותיו באיראן נשלחו למאסר. תורכיה, אשר כביכול פתרה את הקונפליקט בין דת לזכויות נשים על ידי כינונה של חקיקה אזרחית לנישואים וגירושים, דחקה את המערכת הדתית אל המרחבים הלא פורמליים והותירה נשים הנישאות בנישואים דתיים ללא הגנה.
חלקו השלישי של הספר כולל מאמרים על נשים הפונות לבית הדין השרעי, על נשים גרושות בחברה הפלסטינית בישראל ועל יחסה של מערכת המשפט הישראלית לוויתור של נשים על זכויותיהן בירושה. חלק זה בוחן עד כמה המנהג, יחד עם החוק השרעי וחוקי מדינת ישראל, פועלים לדחיקתן של נשים לשוליים הכלכליים והחברתיים.
אסופת מאמרים זו, פרי שיתוף פעולה בין היסטוריונים, סוציולוגים ומשפטנים, אינה מספקת תשובות אלא פותחת כיוונים לבחינה ולעיון. היא מעלה את השאלה מהו אופי השינוי התחיקתי והנורמטיבי אשר יש לחולל בישראל על מנת ליישב את מעמדן של נשים עם עקרונות השוויון הנגזרים מהאמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן.
מעודכן ל: 23.07.2023
כל האזכורים של מקורות יש לאזכר לפי כללי האזכור האחיד והבלובוק. סרטוני הדרכה על אזכור חקיקה ופסיקה.
|
